ערכות צביעה לפי מספרים אוטגאווה הירושיגה

לצבוע עם משורר הנוף היפני

ערכות צביעה לפי מספרים של אוטגאווה הירושיגה מזמינות אתכם אל עולמו של אחד מגדולי אמני הדפס העץ היפני הצבעוני. כל אזור ממוספר הופך למחקר שקט של קו, צבע שטוח ומצבי הרוח המשתנים של מזג האוויר. הערכות הופכות את נופי האוקיו-אה של הירושיגה לפרויקטים יצירתיים נגישים, שכל אחד יכול להשלים.

הירושיגה (1797-1858) נולד באדו, היא טוקיו של ימינו, והתאמן אצל אמן האוקיו-אה אוטגאווה טויוהירו. הוא התפרסם בזכות נופיו, ושתי הסדרות הידועות ביותר שלו הן "חמישים ושלוש התחנות של הטוקאידו" ו"מאה נופים מפורסמים של אדו". זוכרים אותו בזכות היכולת למצוא שירה בגשם, בשלג, בגשרים ובנוסעים בדרך.

שפת הדפס העץ

הדפסי האוקיו-אה נוצרו בעבודת צוות. אמן יצר את העיצוב, חרט חרט את הלוחות, ומדפיס הניח את הצבע. התוצאה בנויה מצורות ברורות, קווי מתאר חדים ומשטחי צבע חלקים, וזו גם הסיבה שהתמונות האלה מתאימות כל כך לצביעה לפי מספרים.

כשעובדים עם ערכות צביעה לפי מספרים של אוטגאווה הירושיגה, אפשר להבחין עד כמה הרבה הוא השיג בעזרת מערכת מצומצמת של גוונים שטוחים. מעברי צבע רכים בשמיים ובמים רומזים על מרחק ואווירה. צורות נועזות בקדמת התמונה מסגרות את הסצנה. בזמן שאתם ממלאים כל אזור, אתם מתחילים לראות איך סידור פשוט של צבעים יכול להרגיש עמוק וחי.

יצירתו של הירושיגה זכתה להערכה רבה גם הרחק מעבר ליפן. ואן גוך צייר ב-1887 העתקים של "גשם פתאומי מעל גשר שין-אוהאשי ואטאקה" ושל "גן השזיפים בקמאידו", ומונה אסף הדפסים יפניים, ובהם גם של הירושיגה. כשאתם צובעים את הסצנות האלה, אתם מצטרפים לשושלת ארוכה של אמנים שלמדו מהן.

גשם, גשרים ופריחה באדו

רבות מהערכות באוסף לקוחות מתוך "מאה נופים מפורסמים של אדו", שנוצרה בשנותיו האחרונות של הירושיגה. "גשם פתאומי מעל גשר שין-אוהאשי ואטאקה" (1857) ממלא את השמיים בענן כהה ובקווי גשם אלכסוניים, בעוד דמויות ממהרות לחצות את הגשר. "גן השזיפים בקמאידו" (1857) מציב ענף שזיף נועז ממש בקדמת התמונה, כך שהגן נגלה מבעדו.

"נשר מעל פוקאגאווה סוסאקי" (1857) עוקב אחר ציפור המסתובבת גבוה מעל קו החוף. "גן האירוסים בהוריקירי" (1857) חוגג אירוסים בפריחה, ו"עצי מייפל במאמה" (1857) זוהר בעלווה של סתיו. "גשר התוף במגורו וגבעת השקיעה" (1857) משלב גשר מקומר עם צלע גבעה בסוף היום.

"בתוך מקדש קמאידו טנג'ין" (1856) ו"מקדש קינריוזן באסאקוסה" (1856) פונים אל המקומות הקדושים של אדו, שבהם אדריכלות וצבעי העונה חולקים את אותה מסגרת. יחד, הערכות האלה מציעות סיור עדין בעיר ובעונותיה.

לאורך דרך הטוקאידו

ארבע ערכות באוסף עוברות בטוקאידו, הדרך שחיברה בין אדו לקיוטו, בתמונות משנת 1833 עד 1834 בערך. "שונו, גשם לבן" היא אחת האהובות ביותר, עם נוסעים שמתכופפים מול שטף גשם וקני במבוק המתנודדים ברוח. "הקונה, האגם" מציגה תצורות סלע תלולות וחדות מעל מים שקטים.

"הארה, הר פוג'י בבוקר" מראה את ההר הגדול מתנשא מעל הנוף. "יואי, פסגת סאטה" משקיפה על החוף משביל גבוה. כל סצנה מרגישה כמו רגע בדרך ארוכה, וצביעתן היא דרך טובה להאט ולהתבונן בכל פרט.

הקצב המדיטטיבי של האוקיו-אה

יש שלווה מיוחדת בצביעת סצנה של הירושיגה. הצורות ברורות, משטחי הצבע נדיבים, והקומפוזיציות מובילות את העין בנתיב יציב. גם סצנות גשומות וסוערות נושאות תחושה של סדר ושקט.

מילוי כל אזור ממוספר הופך לקצב עדין. עוברים מאזור לאזור, והתמונה מתגלה לאט, בדומה לאופן שבו נוצרה כשהמדפיס לחץ כל לוח בתורו. אנשים רבים מוצאים בכך דרך מצוינת להירגע אחרי יום עמוס.

טיפים לצביעת הירושיגה

התחילו בקריאת כרטיס ההוראות ובמיון הצבעים. אזורים גדולים של שמיים, מים ואדמה הם מקום טוב להתחיל בו, כי הם בונים ביטחון במהירות. השאירו את הפרטים העדינים לסוף.

למעברי צבע רכים בשמיים ובמים, צבעו אזורים סמוכים כשהצבע עדיין מעט רטוב, ועמעמו את הקצוות בקלילות במכחול נקי ולח. בסצנות כמו "שונו, גשם לבן", השתמשו במכחול הדק ביותר שלכם לקווי הגשם האלכסוניים הדקים, ושמרו על יד יציבה ובטוחה. הניחו לכל שכבה להתייבש לפני שצובעים לידה, כדי שקווי המתאר החדים יישארו נקיים.

התרחקו מהבד מדי פעם. כמו ההדפסים המקוריים, התמונות האלה מתחברות בצורה הטובה ביותר כשרואים אותן ממרחק.

להביא יצירת מופת הביתה

להדפסים של הירושיגה יש עוצמה גרפית שנראית נפלא על הקיר. "גן השזיפים בקמאידו" מוגמר יכול להביא אנרגיה נועזת לסלון, ואילו "הקונה, האגם" או "הארה, הר פוג'י בבוקר" מוסיפים נימה שלווה לחדר שינה או לחדר עבודה.

מסגרת פשוטה בעץ טבעי או בשחור מאפשרת לצבעים לבלוט. תהיה לכם יצירה שיצרתם במו ידיכם, בהשראת אמן שנופיו עדיין מרגישים רעננים כמעט כמאתיים שנה אחרי.