ערכות צביעה לפי מספרים אנרי דה טולוז-לוטרק

צובעים עם אמן הפוסטרים של מונמרטר

ערכות צביעה לפי מספרים של אנרי דה טולוז-לוטרק מזמינות אתכם אל חיי הלילה הנוצצים של פריז של הבל אפוק. כל משבצת ממוספרת מקרבת אתכם לאולמות הריקודים, לקברטים ולזירות הקרקס שהוא צייר ושרטט בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-19. הערכות הופכות את הדימויים המוכרים ביותר שלו לפרויקטים יצירתיים שכל אחד יכול להשלים.

יש משהו מרגש ביצירה מחדש של עבודותיו של אמן שהפך את הרחוב עצמו לגלריה שלו. טולוז-לוטרק (1864–1901) חי ויצר במונמרטר, וצייר את המבצעים שראה סביבו. הפוסטרים שלו למולן רוז' ולמקומות בילוי נוספים עזרו להפוך את הפרסומת לסוגה של אמנות מודרנית.

צבע שטוח וקווי מתאר נועזים

העבודה עם ערכות צביעה לפי מספרים של אנרי דה טולוז-לוטרק מלמדת אתכם להסתכל כמו אמן פוסטרים. הוא שאב השראה מהדפסים יפניים ובנה את דימוייו מכתמי צבע שטוחים ומקווי מתאר חזקים ובטוחים. בזמן שאתם ממלאים כל משבצת ממוספרת, תתחילו להבחין כמה מעט צורות דרושות כדי לתאר פנים, תנועה או חצאית מתערבלת.

הפלטה בערכות משקפת את הגישה הגרפית הזו. שחורים עמוקים, אדומים לוהטים, כתומים חמים וצהובים בוהקים ניצבים זה לצד זה, לרוב על רקעים בהירים או עמומים. הגלימה השחורה והצעיף האדום של אריסטיד ברואן, או הצללים הכהים ב"הדיוואן היפני", מראים כמה עוצמה אפשר להפיק ממספר קטן של צבעים חזקים.

כל ערכה גם חושפת איך טולוז-לוטרק טיפל בקומפוזיציה. הוא חתך דמויות בקצה הפריים, השתמש באלכסונים דרמטיים ונתן לקימורים רחבים להוביל את העין לאורך הדף. הלקחים האלה עולים מעצמם תוך כדי שהציור שלכם מתהווה.

קברטים, רקדניות וזירות קרקס

הנושאים המפורסמים ביותר שלו קמים לחיים באוסף הזה. "מולן רוז': לה גולו" (1891) מציג את הרקדנית הראשית באמצע המופע, עם הצללית הכהה של ולנטן לה דזוסה בקדמת התמונה. "הדיוואן היפני" (1893) מציב את ז'אן אבריל ומבקר בקהל, בעוד שהזמרת שעל הבמה נחתכת, כידוע, כך שראשה מחוץ למסגרת.

האוסף כולל גם את "ז'אן אבריל בגן פריז", "אמבסדר: אריסטיד ברואן", "מיי בלפור" ו"ז'אן אבריל בשמלת הנחש". "קונפטי" ו"שרשרת סימפסון" מראים שהוא ידע להפוך אפילו פרסומת למוצר למרגשת, ו"להקת מדמואזל אגלנטין" לוכדת שורת רקדניות שבועטות לגובה. גם ציורי השמן שלו כאן: "הרוכבת בקרק פרננדו", "במולן רוז': הריקוד" ו"הליצנית שה-או-קאו במולן רוז'".

יחד, העבודות האלה יוצרות דיוקן חי של עולם הבידור הפריזאי. הצביעה שלהן מאפשרת לכם להיכנס לקהל, צבע אחר צבע.

קצב שנוצר לצביעה לפי מספרים

יש סיפוק מיוחד בעבודה על ערכות צביעה לפי מספרים של אנרי דה טולוז-לוטרק. שטחי צבע שטוחים וגדולים מאפשרים להיכנס לקצב יציב, והקווים החדים נותנים לכל אזור גימור נקי ומוגדר. קל לראות את ההתקדמות, והתמונה נעשית דרמטית יותר עם כל צבע שמוסיפים.

כמה הרגלים פשוטים עוזרים. החזיקו את דף ההוראות לידכם ועבדו מספר אחד בכל פעם. תנו לכל צבע להתייבש לפני שאתם צובעים לידו, כדי שהקצוות החדים יישארו חדים. שטפו את המכחול בין הצבעים, והשתמשו במכחול דק לקווי מתאר צרים ולפרטים קטנים כמו פנים, ידיים וכיתובים.

אנשים רבים מוצאים שהתהליך שואב אותם כי הצורות כל כך ברורות. אפשר לעבוד עשר דקות או ערב שלם, והתמונה עדיין מתקדמת. קומפוזיציות של פוסטרים מקלות על חזרה לעבודה בדיוק מהמקום שבו עצרתם.

מביאים את מונמרטר הביתה

הפוסטרים של טולוז-לוטרק נועדו להיראות מעבר לרחוב סואן, ולערכה גמורה יש את אותה עוצמה על הקיר. דמיינו את המערבולת האדומה של רקדנית מולן רוז' בסלון שלכם, או את הצלליות החדות של "הדיוואן היפני" מעל שולחן העבודה. אמנות שפעם קישטה את קירות פריז הופכת לשלכם.

הציורים המוגמרים נקראים בבירור גם מקצה החדר. קווי המתאר החזקים ושדות הצבע השטוחים שומרים על עוצמתם מרחוק, בדיוק כפי שהמקורות תוכננו לעשות. כל אחד מהם מוסיף אנרגיה וניחוח של זוהר הבל אפוק לחלל.

הציגו את היצירה המוגמרת בגאווה. מסגרת פשוטה בשחור, בלבן או בעץ טבעי מתאימה מאוד לדימויים הגרפיים האלה. אלה לא סתם פרויקטים של יצירה. הם הקשר האישי שלכם לאחד האמנים הייחודיים ביותר בהיסטוריה, שנוצר בזכות המאמץ והסבלנות שלכם.

המסע שלכם אל פריז של הבל אפוק

להתחיל ערכת צביעה לפי מספרים של אנרי דה טולוז-לוטרק זה כמו להיכנס לשיעור היסטוריה של האמנות שבו לומדים דרך עשייה. תסיימו עם יותר מציור מרשים. תבינו מדוע הסגנון הנועז והמפושט שלו עדיין מרגיש מודרני יותר ממאה שנה אחרי מותו ב-1901.

כל ערכה מציעה היבט אחר ביצירתו. חלקן כוללות את פוסטרי הקברט המפורסמים שלו, אחרות סצנות קרקס ודיוקנאות של מבצעים. בחרו את התמונה שמדברת אליכם, ותנו לתהליך להתפתח באופן טבעי.

היופי בערכות האלה הוא שהן מסירות את החשש ושומרות על ההנאה. לא צריך הכשרה באמנות כדי ליצור משהו נועז ובלתי נשכח. צריך רק סבלנות, כמה שעות שקטות ונכונות להתאבד בתוך הצבע.