צביעה לפי מספרים וינטג': איך לזהות, לתארך ולהעריך שווי של ערכה משנות ה-50
מישהו מושיט לכם לוח קטן צבוע בחנות יד שנייה. הרים, אגם, אולי אייל. הצבעים יושבים בכתמים שטוחים בעלי קווי מתאר חדים, ולכל המראה יש את המראה המסוים של משהו שנוצר בסלון של אמצע המאה העשרים. האם זו יצירת צביעה לפי מספרים אותנטית משנות ה-50, האם היא שווה משהו, ואפשר עדיין לעשות איתה משהו?
שלוש השאלות האלה עולות כל הזמן. אבל התשובות ברשת נוטות להיות או נוסטלגיה מעורפלת או ניחושים פרועים לגבי הערך. אז הנה מדריך מעשי: איך להבחין בין ערכה אמיתית לחיקוי צבוע ביד, איך לתארך את מה שיש לכם, כמה חלקים כאלה נמכרים בפועל, ומה קורה אם תחליטו לסיים ערכה שישבה לא צבועה במשך שבעים שנה.
עיקרי הדברים
- בקטגוריה הזו, וינטג' פירושו באופן מקובל עיצובים שנוצרו בין שנות ה-50 לשנות ה-70, כאשר הפריחה התרכזה בתחילת שנות ה-50.
- חברת Palmer Paint מדטרויט החלה למכור ערכות צביעה לפי מספרים תחת המותג Craft Master בשנת 1951, ומכרה יותר מ-12 מיליון מהן עד 1954, על פי המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של הסמיתסוניאן.
- הסימן האמין ביותר לאותנטיות הוא הגבול: ערכה אמיתית מייצרת צורות מדויקות ואטומות שנפגשות בגבולות חדים, בעוד שיצירה צבועה ביד מתמזגת מעבר לגבולות אלו.
- רוב חלקי הווינטג' נמכרים בעשרות דולרים ולא במאות. מצב ושלמות מהווים כמעט את כל הפער.
- סיום ערכה מקורית שלא נפתחה הורס את ערכה כפריט אספנות, אז החליטו מה חשוב לכם לפני שאתם פותחים את הקופסה.
מה נחשב לערכת צביעה לפי מספרים וינטג'?
וינטג', בקטגוריה הזו, פירושו עיצובים שנוצרו בין שנות ה-50 לשנות ה-70. זו מוסכמה ולא חוק. עם זאת, זו המוסכמה שלפיה עובדים סוחרים ואספנים, אז כדאי לאמץ אותה.
שלושה דברים שונים למדי נקראים וינטג', ורוב הבלבול נובע מערבוב ביניהם. באופן ספציפי:
- ערכה מקורית לא צבועה, אטומה או חלקית בשימוש, עם הלוח המודפס וכלי הצבע המקוריים עדיין בקופסה. זהו הנדיר מבין השלושה.
- לוח מקורי שהושלם, שנצבע על ידי מישהו לפני עשרות שנים. יש לציין שזה מה שתמצאו בפועל בחנויות יד שנייה ובמכירות עיזבון.
- ערכה מודרנית בסגנון התקופה, עם חומרים חדשים וצבעים חדשים. לדוגמה, ערכות צביעה לפי מספרים בסגנון וינטג' שלנו נמצאות בקבוצה השלישית הזו.
הבחנה בין הסוגים חשובה, כי אנשים מגיעים רוצים אחד משלושת אלה ולעיתים קרובות לא יודעים איזה. אם אתם רוצים את האסתטיקה על הקיר שלכם, אתם רוצים את השלישי. לעומת זאת, אם אתם רוצים פיסת היסטוריה חברתית, אתם רוצים אחד משני הראשונים.
מי המציא את הצביעה לפי מספרים, ולמה לאונרדו נכנס לתמונה?
הרעיון הגיע מדן רובינס, שעבד עבור חברת Palmer Paint בדטרויט תחת הבעלים מקס ס. קליין, בסוף שנות ה-40. Craft Master הוא שם המותג שתחתיו Palmer Paint השיקה את הערכות הללו בשנת 1951. עד 1954 החברה מכרה יותר מ-12 מיליון מהן (המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של הסמיתסוניאן, Paint by Number: Accounting for Taste in the 1950s). סיסמת הפרסום הייתה "כל אדם רמברנדט!"
פרט המקור שכמעט אף אחד לא מצטט הוא זה שאנחנו מוצאים מעניין ביותר, מסיבות ברורות למדי. רובינס אמר שהרעיון הגיע מלאונרדו דה וינצ'י. באופן ספציפי, הוא נזכר ששמע שלאונרדו השתמש בדפוסי רקע ממוספרים כדי להנחות את תלמידיו וחניכיו, והחליט לנסות משהו בכיוון הזה. במילים אחרות, טכניקת סדנה מהרנסאנס לתיאום חניכים הפכה, ארבע וחצי מאות שנים מאוחר יותר, לתחביב בקופסה.
כיסינו את הסיפור הרחב יותר בנפרד. לכן, אם ההיסטוריה היא מה שהביא אתכם לכאן, קראו את הסיפור על איך הצביעה לפי מספרים החלה. שאר המדריך הזה עוסק בעצמים עצמם.
איך מבחינים בין צביעה לפי מספרים אמיתית לחיקוי צבוע ביד?
הסימן האמין ביותר הוא איך צבעים נפגשים זה עם זה. ערכה אמיתית מייצרת צורות מדויקות ואטומות שנוגעות זו בזו בגבולות חדים, כי הצייר מילא אזורים ממוספרים אחד בכל פעם. יצירה צבועה ביד, לעומת זאת, מתמזגת מעבר לגבולות האלה גם כאשר הצייר הוא חובב. ברגע שראיתם את ההבדל, לא תוכלו יותר שלא לראות אותו.
כדאי לבצע עוד ארבע בדיקות, בסדר הזה:
| מה לבדוק | ערכה מקורית מהתקופה | צבוע ביד | ערכה מודרנית בסגנון התקופה |
|---|---|---|---|
| גבולות צבע | כתמים חדים, שטוחים, אטומים | מעורבבים, משתנים | כתמים חדים, לרוב עדינים יותר |
| קווי מתאר מודפסים | לעיתים נראים דרך שכבת צבע דקה, במיוחד בשמיים | אין | לעיתים רחוקות נראים, הצבע מכסה טוב יותר |
| בסיס | לרוב לוח מצופה בד | בד, לוח, כל דבר | לרוב בד מתוח או מגולגל |
| צד אחורי | חותמת יצרן, מספר סדרה, טיפוגרפיה מהתקופה | ריק או חתימה | הדפסה מודרנית או ללא |
| הזדקנות | ציפוי שהצהיב, לוח שביר, כתמי חלודה | משתנה | אין |
שניים מהם ראויים לאזהרה. כיסוי דק בשמיים הוא תכונה של התקופה, כי צבעים מאמצע המאה העשרים היו פחות אטומים מהמודרניים. כתוצאה מכך, מספר דהוי המבצבץ דרך תכלת בהיר הוא עדות לגיל ולא לעבודה גרועה. באופן דומה, חתימה בפינה לא מוכיחה כלום: הרבה אנשים חתמו על הערכות המושלמות שלהם.
איך מתארכים ומחקרים חלק וינטג'?
עבדו בסדר הזה. מצאו קודם את סימן היצרן, שבדרך כלל מוחתם או מודפס על הצד האחורי או לאורך הקצה התחתון של הלוח. לאחר מכן מצאו את שם הסדרה או המספר, וזה מה שבאמת מצמיד טווח תאריכים. רק אז חפשו התאמת תמונה.
לחומר עזר, הסמיתסוניאן מחזיק עצמי Craft Master באוסף הלאומי. הרשומת Craft Master המקוטלגת שלו מהווה בדיקת שפיות שימושית לגבי איך נראה פריט מתועד מהתקופה, עד כדי איך שהאריזה הודפסה.
כדאי לקבוע ציפייה אחת לפני שמתחילים. אין ארכיון שלם של אלה. הקטגוריה הייתה שוק המוני ועצום, וחלק גדול ממנה מעולם לא קוטלג על ידי איש. לכן, אם הפריט שלכם לא נמצא במאגר תמונות, זו עדות חלשה לכל דבר שהוא. זו בהחלט לא עדות לנדירות. למעשה, היעדרות מרשימה מלמדת בעיקר שהרשימה קצרה.
האם צביעה לפי מספרים ישנה שווה משהו?
בדרך כלל סכום צנוע, וכדאי לדעת זאת מראש. לוחות שהושלמו נפוצים משנות ה-50 וה-60 מחליפים ידיים בעשרות דולרים, לא במאות. לדוגמה, מחירי בקשה טיפוסיים בשווקי מכירה חוזרת מתרכזים באזור של 15 עד 30 דולר עבור נוף רגיל או סצנת חיות במצב סביר.
שלושה דברים מעלים פריט בטווחים האלה: ערכה שלא נפתחה עם הצבעים שלמים, נושא שאספנים מחפשים באופן פעיל ולא נוף גנרי, ומצב שנמלט מלחות, אור שמש ועשן סיגריות. כל השאר הוא רעש.
אזהרה אחת חוסכת הרבה אכזבה. מחיר בקשה ברשומת שוק אינו מחיר שמומש בפועל. כל אחד יכול לרשום לוח נפוץ ב-400 דולר, והרבה אנשים עושים זאת. מה שחשוב, אם כך, הוא כמה נמכרו בפועל פריטים דומים. סננו לפי מכירות שהושלמו לפני שאתם מגבשים דעה על שווי הפריט שלכם.
האם כדאי בכלל לצבוע ערכת וינטג' לא גמורה?
החליטו על כך לפני שאתם פותחים משהו, כי זה בלתי הפיך. ערכה מקורית שלא נפתחה שווה יותר מאותה ערכה חצי-גמורה על ידכם. סיום שלה הופך פריט אספנות לאחר צהריים נחמד. אף אחת מהבחירות אינה שגויה; ליצור אותה בטעות, לעומת זאת, כן.
אם החלטתם לצבוע אותה, הנה מה שעושות שבעים שנה לערכה, ומה לעשות לגבי כל דבר.
הצבעים יהיו יבשים לחלוטין. הניחו זאת מראש. כלי צבע מקוריים משנות ה-50 כמעט אף פעם לא שורדים בשימוש, והחייאתם לעיתים רחוקות שווה את המאמץ בהשוואה להתאמת אקריליק מודרני למקרא המודפס. בהתאם לכך, המדריך שלנו על מה לעשות כשהצבעים התייבשו מכסה את שיטת ההתאמה.
הבד או הלוח יהיו מקומטים או מעוקלים. עשרות שנים מגולגלות בעליית גג משאירות סימנים. גיהוץ מהצד האחורי, בעדינות ותוך הגנה על המשטח, הוא התיקון הסטנדרטי, ואיך לגהץ בד מקומט כדי להחליק אותו עובר על כך צעד אחר צעד. פעלו לאט יותר מאשר עם בד מודרני, כי לוח ישן שביר.
ג'סו שקוף הוא פריימר שקוף שאוטם משטח מבלי להסתיר את מה שמודפס עליו, וזה הסוג היחיד שכדאי להשתמש בו כאן. זו הטעות שהורסת ערכות וינטג'. ג'סו לבן רגיל יקבור את הקווים והמספרים המודפסים שאתם עדיין צריכים לעקוב אחריהם.
סיימו עם לכה. משטח ישן נהנה מהגנה יותר ממשטח חדש. יתרה מכך, שכבת לכה אקרילית משווה את ההבדל החזותי בין ההזדקנות המקורית לבין הצבע הטרי שלכם.
רוצים את המראה של התקופה בלי פרויקט השחזור?
רוב האנשים שאוהבים ציורים כאלה לא באמת רוצים פרויקט שחזור. הם רוצים את האסתטיקה: הצבע השטוח, הפלטה הבטוחה של אמצע המאה העשרים, אגם ההרים בשעת הדמדומים. לעומת זאת, לוח בן שבעים שנה עם צבעים מתים הוא עבודת שימור שלובשת תחפושת של תחביב.
אם זה אתם, בחרו עשור ולא מצב רוח. ערכות צביעה לפי מספרים בסגנון רטרו שלנו מכסות את המראה הרחב יותר של התקופה. לחלופין, עיצובי צביעה לפי מספרים משנות ה-50 נשארים הכי קרובים למה ש-Craft Master הדפיסה בפועל.
אנחנו בונים אותן על חומרים מודרניים בכוונה, ושני הדברים החשובים ביותר הם שני הדברים שהמקוריות טעו בהם. אטימות היא היכולת של צבע לכסות את מה שמתחתיו בשכבה אחת, וזה בדיוק מה שחסר לערכות של אמצע המאה העשרים. הצבע האטום ביותר שלנו מכסה במעבר אחד, כך שלא תקבלו מספרים דהויים שמבצבצים דרך שמיים בהירים ומסגירים פריטי תקופה. באופן דומה, הבד ללא-קמטים שלנו לא יגיע עם הקמטים שהייתם מבלים ערב שלם בגיהוצם. כל הזמנה מגובה באחריות החזר כספי של 30 יום שלנו, שזה משמעותית יותר ממה ש-Palmer Paint הציעה ב-1951.
שאלות נפוצות
רוב הפריטים שווים עשרות דולרים ולא מאות. לוחות שהושלמו נפוצים בדרך כלל מוצעים סביב 15 עד 30 דולר, בעוד שערכות מלאות שלא נפתחו עם צבעים שלמים מגיעות לגבוה יותר. מצב, שלמות ומידת הביקוש לנושא מהווים כמעט את כל ההבדל במחיר.
הרעיון מתוארך לסוף שנות ה-40, ו-Palmer Paint מדטרויט החלה למכור ערכות תחת המותג Craft Master בשנת 1951. עד 1954 החברה מכרה יותר מ-12 מיליון ערכות, על פי המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית של הסמיתסוניאן. השיא של האופנה היה באמצע שנות ה-50.
הסתכלו איפה הצבעים נפגשים. ערכה מייצרת צורות מדויקות ואטומות עם גבולות חדים, בעוד שיצירה צבועה ביד מתמזגת מעבר לגבולות אלה. לאחר מכן בדקו את הצד האחורי לחיפוש חותמת יצרן או מספר סדרה, וחפשו קווי מתאר מודפסים הנראים בעדינות דרך שכבת צבע דקה בשמיים.
כן, אבל תכננו לשלושה דברים. הצבעים המקוריים כמעט בוודאות יהיו יבשים לחלוטין, אז התאימו אקריליק מודרני למקרא המודפס במקום. גהצו קמטים מהצד האחורי. אם אתם מכינים, השתמשו רק בג'סו שקוף, כי ג'סו לבן מסתיר את המספרים שאתם צריכים.
כן, אם הערכה לא נפתחה. מקור אטום עם צבעים שלמים הוא הצורה האספנותית ביותר, וצביעתו הופכת אותו ללוח מוגמר ששווה משמעותית פחות. החליטו מה אתם רוצים לפני פתיחת הקופסה, כי את הבחירה אי אפשר לבטל.
איזו דרך שתבחרו, המשיכה זהה לזו שדן רובינס רדף אחריה ב-1949: דרך לצייר שלא דורשת שכבר תדעו לצייר. הרעיון הזה נשאל מסדנה מהרנסאנס, נמכר שנים עשר מיליון פעם בשלוש שנים, והוא עדיין עובד.
